כנראה שאחת ההחלטות הכי קשות שבני זוג יכולים לקבל היא שהגיע הזמן לפרק את החבילה ולהמשיך הלאה, כל אחד בנפרד. אין ספק שמדובר בצעד לא פשוט שישפיע על כל בני המשפחה בהיבטים רבים. במדריך זה נתרכז בהיבט הטכני של כל התהליך ונענה על שאלות פרקטיות שמעסיקות את מי שנמצא בצומת הדרכים הזו בחייו ומרגיש (בצדק) מעט אבוד.
אז בואו נתחיל.
קיבלתי את ההחלטה על סיום הנישואין, מה אני צריך לעשות?
כמו בכל דבר בחיים, אין תשובת בית ספר אחת של מה נכון או לא נכון לעשות, וכל אחד צריך לבחור בדרך שמתאימה לו בהתאם לסיטואציה הזוגית, עצימות הסכסוך, נסיבות הפרידה וכו'. אבל בגדול עוד לפני שעושים את הצעד הראשון ניתן לבחור באחד משני נתיבים מרכזיים:
1. פתיחת הליך משפטי בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני.
2. פנייה להליך גישור שבו מנסים להגיע להסכמות בנוגע לכל הסוגיות הכרוכות בסיום החיים המשותפים ללא מעורבות גורם שיפוטי.
כעת נסקור בקצרה כל אחד מהמסלולים ואת שלביו השונים:
איך מתחיל ההליך המשפטי ומהו תיק ל"יישוב סכסוך"?
בשנת 2016 נכנס לתוקף ה"חוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה" (שייקרא "החוק") וחולל שינוי מהותי בדרך בה ניתן לפתוח בהליך משפטי שעילתו סכסוך בין בני משפחה, ובפרט בכל עניין הנוגע לפירוק התא המשפחתי (לרבות תביעת גירושין, מזונות, הסדרי שהות, עניינים ממוניים ועוד). המשמעות היא שאם בעבר החל "מרוץ הסמכויות" בענייני גירושין בהגשת שלל תביעות לבית המשפט לענייני משפחה או לביה"ד הרבני על מנת לרכוש סמכות דיון בערכאה שנבחרה, כיום חייבים להגיש "בקשה ליישוב סכסוך" לפני הגשת כל תביעה אחרת.
מדובר בבקשה פשוטה ותמציתית על גבי טופס שניתן להוריד באופן מקוון. הבקשה כוללת את פרטי הצדדים אך לא ניתן לכלול בה טענות או עובדות בקשר לסכסוך. את הבקשה ניתן להגיש לבית המשפט או לבית הדין הרבני הסמוך למקום מגוריהם המשותף האחרון של הצדדים לסכסוך.
לאחר הגשת הבקשה ליישוב סכסוך יוזמנו הצדדים לפגישת מהו"ת (מידע, הערכה ותיאום) ביחידת הסיוע שליד הערכאה השיפוטית אליה הוגשה הבקשה. הזמנה לפגישה כמוה כהזמנה לדיון בבית המשפט ולכן חלה על שני הצדדים חובה להתייצב במועד שנקבע. פגישת המהו"ת מנוהלת על ידי עובד/ת סוציאלית מיחידת הסיוע ומטרתה לתת לצדדים מידע אודות ההליכים המשפטיים הצפויים להם והשלכותיהם השונות. כמו כן, הצדדים מקבלים הסברים בנוגע לאפשרויות הקיימות לפתרון הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט כדוגמת גישור, ומנסים לגבש הסכמות זמניות בהתאם לצורך. בפגישה הראשונה נוכחים רק הצדדים ועו"ס יחידת הסיוע אך לאחר מכן אם עולות סוגיות משפטיות ניתן לצרף גם עו"ד מטעם יחידת הסיוע ואת באי כח הצדדים.
מספר פגישות המהו"ת משתנה בהתאם לנסיבות ונכונות הצדדים לגבש הסכמות ובסך הכל יכול להימשך בין פגישה אחת לארבע פגישות. הפגישה הראשונה נקבעת בתוך 45-60 ימים מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך ולאחר מכן ניתן להאריך בהסכמה בלבד את תקופת "עיכוב ההליכים" שבמהלכה לא ניתן להגיש תביעות. בתום פגישת המהו"ת האחרונה מקבלים הצדדים טופס (הנקרא טופס 3) שבאמצעותו הם מודיעים ליחידת הסיוע האם הם בוחרים ליישב את הסכסוך בהסכמה או לפנות להגשת תביעה. אם הצדדים לא הגיעו להסכמות וחלפה תקופת ההארכה המוסכמת, רשאי הצד שהגיש ראשון את הבקשה ליישוב סכסוך להגיש בתוך 15 ימים תביעות בעניין הסכסוך המשפטי לערכאה המוסמכת המועדפת עליו. אם בתקופה זו לא הוגשה תביעה מטעמו – רשאי הצד השני להגיש תביעות מטעמו והוא אינו כבול לערכאה בה הגיש הצד השני את הבקשה ליישוב סכסוך.
אז מה זה "מרוץ הסמכויות" ומה המשמעות שלו?
מרוץ הסמכויות הוא מונח משפטי המתייחס ל"תחרות" בין בני זוג המצויים בסכסוך גירושין וכל אחד מהם מעוניין להגיש את תביעתו לערכאה אחרת. כיוון שלבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני יש סמכויות מקבילות בחלק מהנושאים הנלווים לגירושין, הכלל הוא שהערכאה הראשונה אליה מוגשות התביעות היא הערכאה שרוכשת סמכות. חשוב להדגיש שעצם הגשת הבקשה ליישוב סכסוך לערכאה כזו או אחרת אינה מספיקה לרכישת סמכות, ולאחר שמסתיים הליך יישוב הסכסוך ניתן לבחור לאיזו ערכאה להגיש תביעות. עם זאת, הצד שפתח בהליך יישוב הסכסוך מקבל זכות ראשונים להגיש תביעות לערכאה לבחירתו ב-15 הימים שלאחר סגירת התיק, ורק לאחר שתקופה זו חלפה רשאי הצד השני להגיש תביעה בתנאי שהראשון לא ניצל את הזכות שניתנה לו.
המשמעות היא שבפועל מרוץ הסמכויות מתחיל כבר במועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, דבר המוביל לפתיחת תיקים רבים טרם זמנם רק כדי להבטיח לצד שנקט במהלך זה את הזכות להכתיב בהמשך היכן יתנהל ההליך המשפטי. חשוב להדגיש שאין כללי אצבע חד משמעיים בנוגע לשאלה לאיזו ערכאה כדאי לכל אחד מבני הזוג להגיש את תביעותיו והתשובה תלויה בנסיבות פירוק הקשר, במטרות של כל אחד מהצדדים ובמאפיינים שונים של התא המשפחתי הרלוונטי. עם זאת, צריך לקחת בחשבון שיש הבדל מהותי בין אופי הדיון בבית המשפט לענייני משפחה לדיון בבית הדין הרבני וכן שלאחר שערכאה מסוימת רכשה סמכות כדין כמעט בלתי אפשרי להעביר את ההליך לערכאה האחרת. לכן כדאי מאד להתייעץ עם עו"ד ולהבין את המשמעויות לפני שפונים לנתיב כזה או אחר.
אחד הדברים שחשוב לדעת בהקשר זה הוא שלא בכל העניינים הקשורים לגירושין יש לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני סמכויות מקבילות, וישנם נושאים שהם בסמכותו של בית הדין הרבני בלבד. כך למשל, הסדרת הגירושין בין בני זוג יהודים היא בסמכות ייחודית של בית הדין הרבני וכך גם תביעת אישה לקבל את כתובתה. מהצד השני כל התביעות בנושאים הנלווים לגירושין הכוללים מזונות אישה, הסדרי שהות ועניינים רכושיים, הם בסמכות מקבילה של שתי הערכאות ולכן מרוץ הסמכויות רלוונטי לגביהם. במאמר מוסגר נציין שנושא מזונות הילדים מורכב יותר לאור מחלוקת בין פסיקת בית המשפט העליון לפסיקת בית הדין הרבני הגדול בתחום, ולכן כיום יש חוסר בהירות בנוגע לשאלה האם ניתן לכרוך תביעת מזונות ילדים לתביעת גירושין בבית הדין הרבני או שנדרשת לכך הסכמה של שני בני הזוג (ועל כך בהרחבה במאמר אחר בבלוג).
צריך לזכור שרק לאחר הגשת התביעות השונות מתחיל ההליך המשפטי באופן פורמלי. הליך זה עשוי להמשך מספר שנים וכולל הגשת כתבי טענות, דיונים מקדימים, הכנת תצהירים ואיסוף ראיות, מעורבות עו"ס לסדרי דין לצורך עריכת תסקיר, חוות דעת של מומחים, דיוני הוכחות (בהם חוקרים את העדים), סיכומים והמתנה לפסק דין. כלומר מדובר בתהליך ארוך שעלול לגבות בדרך מחירים נפשיים וכלכליים לא מבוטלים.
ומה אם בני הזוג מגבשים הסכם גירושין ומבקשים לאשר אותו לפני ערכאה שיפוטית?
במקרה זה אין כמובן כל משמעות למרוץ הסמכויות ובני הזוג מחליטים יחדיו האם להגיש בקשה לאישור ההסכם בבית המשפט לענייני משפחה או להגיש בקשה מוסכמת לגירושין בבית הדין הרבני. במידה וההסכם מוגש לבית המשפט לענייני משפחה יתקיים תחילה דיון במסגרתו יאושר ההסכם ויינתן לו תוקף של פסק דין ורק לאחר מכן יוכלו בני הזוג לפנות להסדרת הגט בבית הדין הרבני. אם הבקשה מוגשת לבית הדין הרבני ניתן לקיים שם גם אישור ההסכם וגם את סידור הגט, ולעיתים אף לאחד בין הדיונים.
לאחר שהסברנו כיצד נפתח הליך משפטי ומה הדברים שחשוב לדעת עוד לפני שפונים אליו, נעבור לחלופה של הליך גישור.
מהו הליך גישור גירושין?
הליך שנועד לסייע לבני הזוג ללבן מחלוקות ולהגיע להסכמות בנוגע לכל העניינים הדורשים הסדרה כחלק מתהליך פרידה או גירושין. המטרה היא שבתום הגישור ניתן יהיה לנסח הסכם גירושין מקיף אשר יאושר בבית המשפט וייתר את הצורך בהליך משפטי.
הגישור הוא הליך וולונטרי אותו מוביל מגשר מקצועי בשיתוף מלא של בני הזוג. ההליך מתקיים כל עוד שני הצדדים מסכימים לכך ומעוניינים לפתור את המחלוקות בשיח ביניהם, אך בכל עת רשאי מי מהצדדים להודיע שהוא מפסיק את ההליך ופונה ליישוב המחלוקת בדרך אחרת. המגשר אינו שופט או בורר, תפקידו אינו להכריע במחלוקות בין בני הזוג אלא לסייע ולהוביל אותם להגעה להסכמות באופן מושכל ורציונלי.
חשוב לבחור במגשר מתאים ששני הצדדים יכולים לסמוך עליו ומרגישים אתו בנח. המגשר נדרש לשמור על ניטרליות ואובייקטיביות לאורך ההליך וכן על חובת סודיות מוחלטת בנוגע לכל הדברים שנאמרים במהלכו. בנוסף, על הליך הגישור חל חסיון והצדדים אינם רשאים לעשות כל שימוש במידע או במסמכים שהוחלפו במסגרתו לצורך הליך משפטי מאוחר יותר או לזמן את המגשר לעדות.
אורכו של הליך הגישור משתנה אך לרוב נדרשות מספר פגישות על מנת לגבש הסכמות בכל הנושאים שעל הפרק.
ככלל, הליך הגישור כולל את השלבים הבאים:
1. מפגש פתיחה משותף. בשלב זה חשוב לערוך תיאום ציפיות משותף וככל שמעוניינים להמשיך הלאה- לחתום על הסכם השתתפות בהליך גישור. בהסכם זה מתחייבים הצדדים, בין היתר, לנהוג בהגינות ובתום לב בהליך ולא להגיש תביעה או לעשות פעולה חד צדדית כל עוד משתתפים בגישור.
2. בהמשך נהוג לערוך גם שיחות נפרדות עם כל אחד מהצדדים על מנת להבין לעומק את הצרכים והאינטרסים של כל אחד מהצדדים. בשיחות אלה ניתן לדבר בחופשיות ולשתף את המגשר גם במידע רגיש שלא רוצים לחשוף בנוכחות הצד השני שכן המגשר מחויב בסודיות כלפי כל אחד מבני הזוג.
3. לאחר שמגדירים יחדיו מהם הנושאים המוסכמים ומהם הפערים שנדרש יהיה ללבן לאורך ההליך, מתחילים לדון בהרחבה בכל אחד מנושאי הגישור המרכזיים הכוללים לרוב את החזקת ילדים וחינוכם (לרבות חלוקת זמני השהות), תשלום המזונות (ילדים ואישה בהתאם לצורך) וחלוקת הרכוש בין הצדדים. בשלב זה ייתכן ויעלה צורך לפנות לאנשי מקצוע חיצוניים כדוגמת שמאי ואקטואר לצורך הערכת שווי הנכס המשותף של הצדדים או את זכויותיהם הכלכליות והפנסיוניות.
4. בתום גיבוש ההסכמות בנוגע לכל אחת מהסוגיות, מנסח המגשר את הסכם הגישור ושולח טיוטה לכל אחד מהצדדים. בשלב זה רצוי שכל אחד מהצדדים יתייעץ עם עו"ד מטעמו ויוודא שהוא שלם עם ההסכם שנרקם וכי זכויותיו המשפטיות נשמרות. את הנוסח הסופי והחתום של הסכם הגישור מגישים לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני לצורך קביעת דיון לאישור ההסכם. במסגרת הדיון מוודא השופט שכל אחד מהצדדים חתם על ההסכם מרצונו ומבין היטב את משמעויותיו ורק לאחר מכן יינתן לו תוקף של פסק דין.
5. פסק הדין החתום משמש לצורך סידור הגט בבית הדין הרבני וכן מאפשר לפנות לכל הגופים הנדרשים לצורך ביצועו ואכיפתו, לרבות לשכת ההוצאה לפועל.
כיוון שגישור גירושין הוא הליך מורכב בעל היבטים רגשיים, כלכליים ומשפטיים רצוי שהמגשר יהיה בעל מקצוע שלא רק מצליח לעורר את הצדדים לשיח מקדם ופתוח, אלא גם מכיר היטב את הדין והפסיקה ויכול לערוך לצדדים בוחן מציאות משפטי ביחס לסוגיות שבמחלוקת. חשוב להדגיש שאף אם המגשר הוא עו"ד בהסמכתו, אין הוא מייצג מי מהצדדים ולכן הם רשאים להיוועץ בעורכי דין מטעמם בכל שלב בדרך ואף לבקש לצרפם לחדר הגישור.
מהם יתרונותיו של הליך הגישור על פני ההליך המשפטי?
ככלל אנו ממליצות לזוגות לנסות לפתור את המחלוקות ביניהם בדרך של גישור לפני שנגררים לבית המשפט ומסלימים את הסכסוך. אנו מאמינות שמדובר בהליך בעל יתרונות רבים:
1. ראשית, בני הזוג שולטים בהליך ואין מישהו חיצוני שמכריע עבורם. כל אחד מהצדדים יכול להחליט שהוא מפסיק את ההליך אם הוא מתנהל בצורה שאינה מתאימה לו, אך גם לשרטט את הקוים האדומים שלו ולדאוג לכך שההסכם אליו מגיעים בסופו של יום אינו חורג מהם. מהצד השני, הליך משפטי כרוך בחוסר ודאות רבה כאשר לאף אחד מהצדדים אין אפשרות לדעת מה ייפסק בתום ההליך.
2. הליך גישור הוא קצר יחסית וכולל מספר פגישות ממוקדות בהן דנים ביחד על כל הסוגיות הרלוונטיות לבני הזוג הספציפיים עד שמגיעים לפתרונות מוסכמים וברי ביצוע. מנגד, הליך משפטי הוא הליך ארוך ומורכב שיכול להמשך מספר שנים ולכלול אין ספור דיונים, חקירות ועיכובים לא צפויים.
3. הליך הגישור זול משמעותית מניהול הליך גירושין בבית המשפט הכרוך בייצוג על ידי שני עורכי דין.
4. בהליך משפטי עשויה להתקבל הכרעה שהיא "משחק סכום אפס" בה צד אחד יוצא מרוצה ואילו הצד השני נשאר עם טעם רע. לעומת זאת, במסגרת הליך הגישור המטרה היא למצוא פתרונות מוסכמים ויצירתיים ולהגיע לתוצאה שממקסמת ככל הניתן את האינטרסים של שני בני הזוג.
5. התמודדות עם גירושין היא לא פשוטה. מדובר בהחלטה כואבת שמציפה הרבה רגשות, קשיים, כעסים, חששות וחוסר אונים. בתוך תקופה שהיא מורכבת כשלעצמה הרבה יותר נעים לעבור את התהליך בתוך המסגרת המכילה של הליך הגישור שמאפשרת לכל אחד מהצדדים להביע את עצמו, לפרוק את התחושות ולבסוף גם לגבש פתרונות מעשיים ביחד. להבדיל, בית המשפט אינו נדרש לייצר שיח בין הצדדים ומרבית הדיון מתנהל בין השופטים לעורכי הדין כשבני הזוג צופים מהצד במתרחש.
6. הגישור מסייע בשמירה על שלמות המשפחה ועל רווחת הילדים. אמנם הצדדים נפרדים זה מזה אך הם תמיד יישארו ההורים של ילדיהם המשותפים. הליך הגישור הוא הזדמנות לבניית בסיס תקשורת טוב בין ההורים, חרף הגירושין. מעבר לכך, הליך גירושין בבית משפט פעמים רבות מערב את הילדים (במסגרת עריכת תסקיר על ידי העובדת הסוציאלית) ועשוי לגרום להם לקושי ולקונפליקט נאמנויות בין ההורים.
לסיכום, הליך גירושין הוא הליך אמוציונלי ולא פשוט. ניתן לנהל אותו במסלול המשפטי או בהליך גישור. לכל אחד מהמסלולים מאפיינים שונים מאד ולכן כדאי לשקול היטב לפני שמחליטים באיזו דרך לפעול. ה"אני מאמין" שלנו הוא שברוב המקרים עדיף לנסות קודם כל לפתור מחלוקות בין בני זוג בגישור שמאפשר לסיים את הנישואין בצורה מכבדת ונעימה ומותיר את המושכות בידיהם של הצדדים.
Comments