מהו הזמן המתאים לערוך ייפוי כוח מתמשך וצוואה?

אם תשאלו את מרבית עורכי דין בתחום דיני המשפחה תשובתם ככל הנראה תהייה – "אתמול!". יחד עם זאת, אנשים רבים, גם בגיל השלישי, דוחים את עריכת המסמכים הללו ואף נמנעים מכך. למה זה קורה לנו? מה שיקולים שכדאי לשקול? והאם בכלל הכרחי לערוך מסמכים אלה?

בשביל להבין האם אתם צריכים לערוך מסמכים אלה ומתי, עליכם בראש ובראשונה להבין מהו המצב המשפטי החל עליכם אם לא תערכו מסמכים אלה:

מה קורה אם אין לי ייפוי כוח מתמשך?

ייפוי כוח מתמשך הוא כלי חדש יחסית (קיים בישראל מ-2016) והוא נועד לאפשר לכם, בעודכם כשירים, לקבוע מי יקבל החלטות ויטפל בעניינכם (האישיים, הרפואיים והכלכליים) במקרה בו "לא תבינו בדבר" ולתת לו הנחיות בעניין.

במידה ואין לכם ייפוי כוח מתמשך ותהיו במצב בו חלילה "לא תבינו בדבר", קרובכם יצטרכו לפנות לביהמ"ש בבקשה למינוי אפוטרופוס (לגוף, לרכוש) וביהמ"ש הוא זה שיקבע את זהות האפוטרופוס. האפוטרופוס יטפל בכל ענייניכם וככל שמונה לענייני רכוש יהייה מחויב להגיש מדי שנה דו"ח לאפוטרופוס הכללי שיפקח על פעילותו.

כך, אם אין לכם ייפוי כוח מתמשך ותגיעו למצב בו לא תהיו מסוגלים לקבל החלטות על עצמכם עדיין יהיה מי שיטפל בכם! אלא, שלא אתם תקבעו את זהותו, הוא לא ידע בהכרח מהם רצונותיכם ביחס לטיפול בכם וברכושכם וכן, הוא יצטרך לפנות לביהמ"ש כדי להתמנות ולהגיש דוחות קבועים לאפוטרופוס הכללי. 

ומה אם לא ערכתי צוואה?

חשוב מאוד לדעת –גם אם לא כתבתם צוואה יש לכם בפועל צוואה – הלוא היא צוואה על פי דין! החוק הישראלי קובע איך יתחלק רכושו של אדם לאחר פטירתו מקום בו הוא לא ערך צוואה.

להסבר על הוראות החלוקה על פי דין לחצו כאן.

יכול להיות שלחלקכם הדין הקיים הוא מספק. במצב כזה, אכן אין צורך בעריכת צוואה. אבל אם זה לא המצב - בואו נדבר על הסיבות שבגללן אנחנו נוטים לדחות את העיסוק בנושא:

1) סיבה פסיכולוגית – 

כולנו מדחיקים במידה מסוימת את היותנו בני חלוף. איננו מתכחשים לכך כמובן אולם המחשבה על כך שיום אחד לא נהייה בין החיים כל כך מפחידה אותנו ומאיימת על הנפש כך שאם ניתן לה להשתלט עלינו לא נוכל לתפקד ולנהל חיים תקינים. לצורך כך קיים מנגנון ההגנה של "הדחקה". מדובר במנגנון הישרדותי המאפשר לנו להרחיק מחשבה מאיימת זו במרבית הזמן. שימו לב שכאשר אנו חווים אירוע מאיים או חשופים בצורה משמעותית לאירוע כזה – כמו עכשיו החשיפה לאסון ה-7 באוקטובר והמלחמה שבאה אחריו – צפות לנו ביתר שאת המחשבות על מוות ואיתן הרבה פעמים גם המחשבות על איך להיערך אליו. בהתאם, בתקופות כאלה יש בהלה לעריכת ייפוי כוח מתמשך וצוואות (בטח בקרב מי שהולכים לסכן חייהם). אבל הטבע ההישרדותי שלנו דואג לכך שמחשבות אלה ישקעו כאשר הסכנה תחלוף או שפשוט נתרגל אליה (תהליך של הביטואציה). 

בהיבט הפסיכולוגי נזכיר גם כי הנטייה לדחיינות עולה כשמדובר במטלה שלא נעימה לנו או מעוררת חרדה ועל כן גם מסיבה זו לא פלא שנדחה את הנושא.

2) סיבות פרקטית -

"חבל לעשות צוואה עכשיו... אולי עוד נמכור את הדירה, אולי נתעשר, אולי אחד הילדים יתגרש, ירד מהארץ...".... "מה נעשה עכשיו ייפוי כוח מתמשך? אנחנו צעירים..."

המחשבה שדברים עוד עשויים להשתנות ולהפוך את המסמכים שנערוך ללא רלוונטיים מקבלת משקל בהחלטה מתי לערוך אותם. בוודאי כאשר עריכת מסמכים כמו ייפוי כוח מתמשך וצוואה כרוכים בעלות כספית לא קטנה. הרציונאל של רובנו אומר שאם כבר להיכנס לתהליך כזה ולהוציא בגינו כספים, אז כדאי לנו לעשות זאת פעם אחת בלבד ובמועד הרלוונטי ביותר. 

האם מדובר בסיבה טובה?

בדחייה מטעם זה יש מחשבה חבויה של "לי זה לא יקרה". אנחנו באמת מקוות שלכם זה לא יקרה!! ובטח שלא בגיל צעיר. אבל.. החיים אינם צפויים. היערכות משפטית למצב של אי כשירות או למצב של מוות נועדה במידה רבה לסייע לבני משפחתנו שיצטרכו לסעוד אותנו או לנהל את חיי המשפחה בלעדינו. על כן, כדאי שההחלטה על עיתוי עריכת המסמכים הללו תהייה לאחר שהערכתם את הסיכון, דהיינו - לאחר שהבנתם את המצב המשפטי בו אתם מצויים ללא עריכת מסמכים אלה (ראו לעיל) והחלטתם שהוא אכן מספק אתכם בשלב זה.  

בנוסף, צוואה טובה וייפוי כוח מתמשך שערוך היטב יתייחסו לתרחישים עתידיים אפשריים ואמורים לתת מענה למגוון רב של מקרים לא צפויים. כמו כן, תיקון המסמכים מעת לעת בשינוי נסיבות משמעותיות (כדוגמת גירושין, לידה, הגעת ילד לגיל 18) אינה דורשת עבודה מאומצת ואין להירתע ממנה.

3) חשש מהתגלעות סכסוכים במשפחה 

לעיתים אנשים מתארים חשש שפתיחת הנושא ועיסוק בו בחייהם תפר את ה"סטטוס קוו" הקיים במשפחה, תפתח "תיבות פנדורה" ותיצור סכסוכים יש מאין. 

האם יש ממה לחשוש?

לתפיסתנו, עריכת ייפוי כוח מתמשך וצוואה נועדו בין היתר לסייע במניעת סכסוכים במשפחה שכן ככלל יצירת בהירות בנושאים אלה מאפשרת ביטחון וודאות לכל הנוגעים בדבר. בנוסף, רגשות של אי שוויון, קיפוח ועלבון, אשר עשויים לצוץ בקרב בני משפחה סביב סוגיות אלה, הינם סובייקטיביים ביותר. על כן, טיפול בנושא כאשר אדם בחיים (ועודנו כשיר) מאפשר לו לתווך את בחירותיו לילדיו ולבני משפחתו ובכך למנוע תחושות כעס ופגיעה בשלב מאוחר יותר. 

יחד עם זאת, איננו חושבות שיש כלל אחד. בכל זאת ישנם מקרים בהם הותרת הגורל לדין הקיים, ללא עריכת מסמכים משפטיים באופן אקטיבי היא פתרון מתקבל על הדעת. הדבר תלוי בנפשות הפועלות, בכוחות הנפשיים שיש לאדם להתמודד כעת (או בכלל) עם ההחלטות וההכרעות הכרוכות בעריכת ייפוי כוח מתמשך וצוואה וכן כמובן ליחסים בתוך המשפחה.

לא נוכל לתת תשובה אחת. אבל נדגיש שלדרך בה נעשה התהליך יש חשיבות מכרעת. אומנם מסמכים כמו יייפוי כוח מתמשך ובוודאי צוואה נערכים לפי החוק ללא מעורבות מיופי הכוח או היורשים (וזאת כדי למנוע הטיה וכדומה). ואולם, בניית תהליך הכולל תיווך נכון לבני המשפחה, שיתופם במה שניתן והתייחסות להיבטים הרגשיים שעלולים לצוץ - עשוי לעשות את ההבדל בין תהליך מוצלח לתהליך שיעורר סכסוך. 

מקוות ששפכנו קצת אור על הנושא. מוזמנים להתייעץ איתנו בכל התלבטות.