ירושה על פי דין

החוק הישראלי קובע איך יתחלק רכושו של אדם מקום בו הוא לא ערך צוואה. המחוקק הניח מה הוא רצונו של אדם בעת פטירתו ויצר מדרג בהתאם לקרבה למוריש.

סדר היורשים (המחולק לפי דרגות קרבה) נקרא בשפה המקצועית "פרנטלות" והוא עובד ככלל (ומבלי להיכנס לסוגיות מיוחדות) כך:

ככלל, יורש שנפטר טרם המוריש - יבואו צאצאיו בנעליו. כך למשל, אם למוריש שני ילדים (ואין לו בת זוג), ובפטירתו רק אחד מילדיו בחיים, בנו שבחיים יירש מחצית מעיזבונו ואילו נכדיו מילדו שהלך לעולמו יתחלקו בחצי העיזבון הנותר. 

הכלל הוא שרק אם אין יורשים בפרנטלה אחת עוברים לבאה אחריה. אם אין למנוח קרובים באף אחת מהפרנטלות - היורשת היא המדינה.

מעל לכל זה – אם יש למוריש בן זוג הוא זכאי לתכולת הבית המשותף ולרכב במשפחה. בנוסף לכך: אם המוריש הותיר צאצאים או הורים - זכאי בן הזוג לחצי מהעיזבון כאשר החצי הנוסף יתחלק בחלקים שווים בין ילדי המוריש (ואם אינם בחיים - צאצאיהם ואם אינם בחיים – הורי המוריש). לעומת זאת, אם המוריש הותיר רק אחים, אחיינים או סבים - יירש בן הזוג 2/3 מהעיזבון ואת דירת המגורים (בהינתן היה נשוי למוריש שלוש שנים, גר עמו אותה העת שגרו בה יחד והדירה שייכת כולה או חלקה לעזבון). במצב כזה 1/3 העיזבון הנותר יחולק בין היורשים האחרים (קדימות לאחים, לאחר מכן לאחיינים ולאחר מכן לסבים). אם לא הותיר המוריש ילדים, צאצאים, אחים, אחיינים או סבים - יירש בן הזוג את כל העיזבון.

יש לשים לב שלאור האמור, לאחר פטירת המוריש, יכולים למצוא עצמם כמה מבני המשפחה (למשל ילדים/ בן זוג וילדים/ בן זוג ואחי המוריש) שותפים בנכס וכפי שמפורט – במקרים מסויימים אף בדירת המגורים. הדבר עשוי לפתוח פתח לסכסוכים עתידיים ועל כן כדאי לקחת זאת גם בחשבון בבואכם לשקול האם לערוך צוואה ולהתנות על הדין הקיים.